• Facebook - Grey Circle
  • YouTube - Grey Circle

+972 4 8224749    :פקס

+972 50 7289441     :נייד

מוזמנים ליצור קשר ב:

© מיקה קפטור | עיצוב: מיכל אדרי, מיקה קפטור

ארכיון

Please reload

תגיות

מה לעשות כשנראה לך ששום דבר לא זז?

 

מכירים את התקופות שבהם הכל קורה כאילו ללא מאמץ? ואחריהן – התקופות שבהם שום דבר לא זז!? למה זה קורה? איך שומרים על אורח החיים הבריא בתקופות אלה? איך משתמשים  במעברים אלה כדי ליצור שינוי אמיתי מה"ראש השמן" ל"ראש בריא"?

 

כולנו מכירים את התקופות שבהן הכל הולך מצוין - עושים, יוזמים, מתקדמים, משנים הרגלים – מרגישים חיוניים, קלילים, אופטימיים ומרוצים מעצמנו. בזמנים אלה מאד קל לנו לשמור על אורח החיים הבריא. אין בעיה לבשל, להכין מראש דברים, להיערך ליום מחוץ לבית, לצאת לצעידות, להגיע לחדר כושר ועוד, ועוד... – הכל נראה ומרגיש בשליטה – זה הרי כל כך פשוט – "צריך רק להחליט, לבצע והכל מסתדר"!

המילכוד שטמון בתקופות אלה – הוא ההרגשה, שאם הכל הולך כל כך טוב אז אפשר להגביר עוד את הקצב, "להגיע עד הקצה" של המאמץ, להרשות לעצמנו לפלרטט עם ההרגלים הישנים (שאמנם בחרנו להיפרד מהם) – סתם – כדי לבחון את הגבולות שלנו!

 

ואז מגיעה ההאטה –

מרגישים שדבר לא זז... אין כוח... אין רצון... הכל נעשה מתוך מאמץ, תחושה שאתם on hold – מחכים למשהו שיקרה, שיזיז אתכם, שיעזור "להתעורר" - וזה לא קורה, מתמלאים בתסכול, מאבדים קצת מהביטחון העצמי ושואלים: "מה לא בסדר איתי?". 

בתקופות אלה כל מה שפעם נעשה ברצון ובקלילות פתאום הופך ל"פרויקט" – קשה לקום בבקר לצעידה, פתאום לאכול "מסודר" נראה כמשימה בלתי אפשריות (ומיותרת) – ואנחנו צופים בהשתאות, בקנאה ובכעס על אלה, שהכל מתקתק להם בקלות וללא מאמץ... ולא מבינים איך יש להם כוח לזה.

מבחינת אורח החיים - תקופה זו מזמינה עלייה בהיקף של האכילה הרגשית, בתחושה של מלחמה עם עצמנו, הרגשה של אובדן שליטה וה"נפילות" לתוך הצלחת.

 

ראשית, "צפירת הרגעה" – המעברים האלה הם טבעיים ונחוצים לנו בכל תהליך שינוי, קטן כגדול. יש אנשים שאצלם המעברים הם מאד חדים ויוצרים תחושה של קפיצה בין מצב של high לסוג של מיני-דיכאון. ויש כאלה שאצלם המעבר הוא איטי ומרגישים בו רק כששמים לב שקצת כבד לנו בחיים.

החדשות הטובות הן, שאחרי תקופת ההאטה מגיע שוב השלב האנרגטי, האופטימי והפעיל. ובטח כבר ניחשתם, שאחריו שוב יבוא שלב ההאטה...

 

למה צריכים את "השלב האיטי"? למה הוא כל כך חשוב?

כי דווקא בזמן זה אנחנו מעבדים ו"מעכלים" את השינויים שנעשו בשלב הפעיל, לומדים לחיות עם איתם, בודקים מה מתוך הדברים שהשתנו מתאים לנו לטווח ארוך, מה מקשה עלינו, מה עוד נרצה לעשות כשנצבור מחדש את האנרגיות.

לצורך המחשה, תחשבו על מה קורה לאנשים אחרי ניתוח קיצור קיבה או בכל תהליך מואץ של ירידה במשקל? בהתחלה – כל הזמן יש התרחשות: לומדים איך לאכול, לומדים על כמויות, יורדים במידות בבגדים, מקבלים מחמאות, מתלבטים בין תפריטים, מכניסים את שאר הבית לתהליכי שינוי ועוד.

ואז מגיע שלב ההאטה והעצירה בירידה במשקל. מופיעות מחשבות על המשך הדרך, על קשיים, על הסבלנות שנדרשת, על השינוי במראה שלנו, על השינוי בסגנון החיים וההשפעה שלו על המשפחה. כדי "לעכל" את התהליך הזה נדרש זמן. נדמה לנו שעצרנו, אבל זה לא מדויק.

 

בתוכנו מתרחש שינוי פנימי שחייבים לתת לו מקום וזמן – גם הגוף צריך להתרגל למשקל החדש וגם ניתן לנו זמן לחשבון הנפש – אפשרות לתכנן את המשך השינוי ולהיערך ל"שלב הפעיל" שיגיע בסוף ההאטה. בהמשך הדרך, המעברים בין התקופות הם פחות חדים, אבל הם קיימים ונחוצים.

 

מה עושים כדי שניפול פחות במלכודות של התקופות המשתנות?

ראשית, לא משנה באיזה שלב אנחנו נמצאים כרגע, תמיד יש לזכור שמיד אחריו מגיע השלב "הנגדי".

 

ברגע שהפנמנו את העניין, ברור לנו, מה עושים:

בשלב שבו יש לנו כוח ומוטיבציה לעשות דברים – אנחנו גם מקדישים זמן להיערכות לשלב הפחות פעיל. מה זה אומר בתחום אורח החיים הבריא? –

דואגים למצרכים מתאימים שיהיו בבית, מקפיאים חלק ממה שבישלנו (כי הרי בשלב "התרדמת" אין כוח לבשל). זה זמן טוב לבחון מהי מידת המאמץ הנכונה לנו (בעבודה, בפעילות חברתית, בפעילות גופנית ועוד) – מתי מדובר במאמץ בונה ומקדם ומתי מדובר במאמץ הרסני ושואב מאגרי אנרגיה.

והעיקר, ליהנות מהעשייה ולדעת שאחריה יגיע שלב של מנוחה ופסק זמן יחסי.

 

בשלב האיטי שלנו – בכל הנוגע לאוכל – להשתמש במה שהכנו קודם, להקשיב לגוף ולמצב הרוח – לתת לדברים להתיישב בראש. זה הזמן לחשוב על התהליך שאותו אנחנו חווים, ליהנות מפירותיו, לתכנן דברים לעתיד. כך בסוף תקופת ההאטה נמצא את עצמנו עם תוכניות ברות ביצוע.

בתקופה זו אנחנו בעיקר נשתדל לשמור על הקיים, להזכיר לעצמנו בשביל מה אנחנו עושים את הדרך שבה בחרנו. אם לא הכל הולך לפי התוכנית (גם באוכל וגם בתחומים אחרים בחיים) – ללמוד לקבל את זה כחלק מהתהליך, ולא כ"נפילה" או כ"כישלון" שמבטל את כל מה שהשגנו עד עכשיו. עוצרים – בודקים מה קרה? – מה דחף לנפילה, מה אפשר ללמוד ממנה ולעבור הלאה...

זו גם תקופה טובה להסתייע בתמיכה בתהליך השינוי.

וגם לזכור, שבתום התקופה "הכבדה", תגיע התקופה הקלילה והזורמת יותר.

בהצלחה!

Please reload

פרסומים קודמים
Please reload