• Facebook - Grey Circle
  • YouTube - Grey Circle

+972 4 8224749    :פקס

+972 50 7289441     :נייד

מוזמנים ליצור קשר ב:

© מיקה קפטור | עיצוב: מיכל אדרי, מיקה קפטור

ארכיון

Please reload

תגיות

3 צעדים להצלחה אחרי ניתוח קיצור קיבה - או: "ל'שם' אני לא חוזרת!"

"אני פשוט מאושרת! אני מרגישה קלה יותר ומתרגשת בכל פעם שאני מצליחה לעשות דברים שאפילו לא חלמתי שאוכל לחזור וליהנות מהם! אני יודעת ש'לשם' – למקום השמן שלי, אני לא חוזרת!" – כך פתחה ניצה את המפגש החודשי של קבוצת התמיכה.

"כן, אמרנו את זה לעצמנו גם בפעם הקודמת שרזינו", אמרה קרן. – "אני ירדתי 50 קילו ב-OA, ואני זוכרת אותך משם – גם את הורדת משהו כזה, נכון?"*

(*שמות בדויים של אנשים אמיתיים).

ופתאום הסתבר, שלכל אחת שישבה בחדר (כן, הפעם הגיעו רק "בנות") יש סיפור דומה. סיפור של ירידה במשקל, ידיעה ברורה ש"זהו, זה מאחורי", ושאין דרך חזרה להיות שמנה – ואז... משהו משתבש, יש מצב לחץ בלתי צפוי, יש לידות, שכול, סתם שחיקה ומיאוס מהכללים הנוקשים של הימנעות מסוגי מזון או מספירת נקודות, או שקילה (סקילה) שבועית – וכל המשקל מטפס עליך חזרה – לפעמים באיטיות ולפעמים ממש מהר.

ואז מגיעה תחושת התסכול, הרצון לוותר, להסתגר בתוך מעטפת השומן. חלק נשארים שם, וחלק (מסיבות שונות ומגוונות) שוב לוקחים נשימה ארוכה ומנסים מחדש...

 

אז מה שונה הפעם, בעקבות הניתוח?!

שני הבדלים עיקריים:

האחד הוא השינוי בגודל הקיבה וביכולת הספיגה של המזון. זהו "כלי" שהניתוח העניק לנו, זהו אמצעי שיכול לעזור לנו להשיג את הירידה במשקל. אך, כמו כל כלי – אם לא משתמשים בו בכלל או אם  משתמשים בו שלא על פי "הוראות היצרן" – הוא פשוט לא יעזור לאורך זמן!

ההבדל השני הוא ב"מרווח נשימה" שאנחנו מקבלים במהלך שנה-שנתיים הראשונות: זמן ל"לעשות חושבים", לחוש את תחושת ההצלחה, לקבל מוטיבציה וכלים ללקיחת אחריות על החיים שלנו ועל ההרגלים וההתנהגויות. להיות מודעים יותר למה אנחנו עלולים להפסיד אם לא נעשה את השינוי "מבפנים" – בתפיסת החיים ובאופן החשיבה על האוכל.

כלומר, אם לא נשכיל להשתמש נכון ב"כלי" שקיבלנו, ואם לא נעבור תהליך של התפתחות אישית שקשור למודעות ומערכת היחסים שלנו עם האוכל (ודרך זה גם להיבטים נוספים של החיים) – אזי הדרך חזרה פתוחה לרווחה...

 

מה עושים כדי לא לחזור אחורה?

התשובה המתבקשת: צועדים קדימה! – זה לא משחק מילים, זו תפיסת עולם!

אלה הם שלושת הצעדים, שבכוחם להציב אותנו על המסלול, שממנו לא נרצה לחזור ל"שם", לעבר השמן והמתוסכל שלנו.

צעד ראשון:

שאלה לעצמך:  "בשביל מה רזיתי?"

לא  להסתפק בתשובה של "כדי להיות רזה" – להמשיך ולשאול:

למה חשוב לי להיות לא שמן?

מה אני מקבל/ת כשאני לא שמן/ה?

איך אני מרגיש/ה כשאני לא שמן/ה?

מה קורה בסביבה שלי כשאני לא שמן/ה?

איך נראות מערכות היחסים שלי כשאני לא שמן/ה?

בכל מקרה, כל תשובה שכוללת את "משקל היעד" היא לא רלבנטית, כי אנחנו מדברים על "איך החיים שלנו נראים כשאנחנו לא שמנים" ולא על "כמה צריך לשקול כדי להרגיש רזים".

המלצה חמה: רשמו את התשובות, אל תחסכו בנייר ובמילים, פשוט תכתבו מה שעולה בראשכם. תופתעו לגלות שם דברים מרתקים, שיעזרו לכם בהמשך הדרך.

 

צעד שני:

תלמדו להכיר את עצמכם מחדש – גם את הגוף החדש וגם את הרגשות והתגובות שלכם לאוכל ולסביבה בכלל.

להכיר את הגוף:

פנים הגוף השתנה – האיברים זזו, קוצצו, חוברו/נותקו. מערכות, ששנים תפקדו בדרך מסוימת, התחילו לתפקד אחרת – מאזן ההורמונאלי השתנה, מי שסבל מלחץ דם ומסכרת כבר כמעט ולא נוטל תרופות, אנחנו סופגים את המזון אחרת, יש מקרים של שינוי זמני או קבוע בחוש הטעם, יש לעתים השפעה על מצב הרוח (גם אופוריה וגם דיכדוך) ועוד.

תקשיבו לגוף, תלמדה מחדש מתי אתם רעבים ומתי צמאים, מה עושה לכם מצב רוח טוב/רע, מה גורם לכם להיות יותר רעבים בהמשך (המתוקים...), מה מרווחי הזמן המתאימים לכם בין הארוחות, מה שעות הערנות/העייפות שלכם ועוד.

השינוי החיצוני והיכולות פיזיות – תסתכלו על עצמכם במראה (כן, זהו הדבר שכולנו התרגלנו להימנע ממנו כשהיינו שמנים). תלמדו מחדש איך נראה הגוף, ותנסו למצוא בו את הדברים היפים. כן - יש "סינר", כן – יש "כנפיים" בזרועות, כן – הירכיים קצת מדולדלים ...

ועם כל זאת – אתם תופסים הרבה פחות מקום במקלחון, לא זקוקים יותר ל"חגורת הארכה" במושב המטוס, יכולים לשבת בשילוב רגליים, יכולים לשרוך נעליים, מזיעים הרבה פחות, מוצאים בגדים במידות "הרגילות" בחנויות, לא מושכים "תשומת לב שלילית" כשעוברים ברחוב וזוכים למחמאות מאנשים שמזמן לא פגשתם.

שימו לב לשיווי המשקל שלכם. בשנה הראשונה, הירידה המהירה במשקל משנה את מרכז הכובד שלכם. אז תיזהרו מתנועות חדות...

לא פחות חשוב: תבדקו מה אתם מסוגלים לעשות פיזית. אל תשוו עם מה שהיה פעם. תבדקו מה אתם יכולים עכשיו, וחשבו איך אפשר לפתח את היכולת הזאת הלאה.

 

להכיר את הרגשות ואת הקשר שלהם לאכילה שלנו:

לכל אחד מאיתנו, השמנים המשתקמים, היסטוריה ארוכה של מערכת יחסים לא ממש בריאה עם האוכל. האתגר הגדול שלנו הוא להבדיל בין האכילה שמספקת את הצרכים הפיזיים לבין האכילה שמשמשת תחליף לצרכים רגשיים. זה לא קורה ביום אחד, אבל אם מודעים לעניין זה, ולומדים בעקביות את הטריגרים לאכילה רגשית – יש סיכוי טוב שהאוכל, בסופו של דבר, ישמש אותנו כמקור לעונג ולשמחה כשגופנו, טעמנו ועינינו נהנים ממנו. אז הוא לא יהווה עוד תחליף לאהבה, לתשומת לב, לביטויי כעס ועוד.

אז מה עושים במסגרת הצעד השני? – אחרי שווידאתם שאינכם רעבים פיזית (על סולם הרעב תוכלו לקרוא כאן), תתחילו לשים לב מה קרה ש"הדליק" אצלכם את הרצון לאכול: איפה אתם נמצאים?

מי נמצא לידכם?

איזה רגש עולה בכם כרגע?

מה מצב העייפות שלכם?

האם אתם משועממים?

באיזה חלק של היום מדובר?

האם אתם אחרי חוויה של שמחה/עצב?

האם עשיתם משהו טוב ומגיע לכם כרגע פרס?

האם מישהו פגע בכם ומגיע לכם פיצוי על הפגיעה?

תתחילו לשים לב מה מכל אלה "מדליק" את מנגנון האכילה או הנשנוש באופן קבוע ומה פחות.

(על האכילה הרגשית תוכלו לקרוא כאן)

 

צעד שלישי:

תתחילו לעשות!

גם בזמן שאתם שואלים את עצמכם שאלות חדשות ומורכבות,

גם בזמן שאתם לומדים על עצמכם כפי שאתם כיום, אחרי הניתוח,

גם בזמן שאתם לא בטוחים האם אתם והסביבה שלכם סומכים על זה ש"הפעם זה יעבוד",

גם כשאתם פוחדים שזה "עלול להצליח" ואינכם יודעים מה יקרה כשמעטפת ההגנה תתמוסס,

גם בזמן שהסביבה ממשיכה לנסות להתערב לכם בחיים,

וגם, וגם, וגם...

פשוט תתחילו בעשייה:

תיערכו מבחינת הקניות – שבבית יהיה מזון המתאים לכם,

תסדרו לכם סביבת חיים עוזרת ולא "מכשילה",

חפשו שיתופי פעולה עם חברות, עם בני משפחה שיוכלו לעזור ולא "להרוס",

תחליטו מה סדר היום המתאים לכם ותיערכו בהתאם מבחינת הארוחות,

תכינו "ערכת חרום" למקרה שהיום משתבש (מכירה אנשים שיש להם קופסת טונה קטנה וקרקרים באוטו – רק כדוגמא להמחשה)...

תתחילו לבחון את גבולות היכולות הפיזיות שלכם - זה יכול להתחיל בהליכה של 5 דקות בכל כיוון, ולהסתיים בריצה של 10 ק"מ ויותר. זה יכול להיות ריקוד, פלדנקרייז, יוגה ועוד, ועוד... - כל אחד לפי נטיית ליבו, יכולותיו הנבנות בהדרגה, לפי גיל ולפי הצורך.

תתחילו לעשות דברים שאתם נהנים מהם – כי כשנהנים מעשייה – יש פחות זמן לחשוב על אוכל.

 

כן, אפשר להחליט ש"לא חוזרים לשם", וגם לעמוד בהחלטה, כל עוד אנחנו נמצאים תמיד 3 צעדים קדימה מהמקום שבו היינו לפני הניתוח.

בהצלחה!

 

למידע על קבוצות תמיכה 

לשיחה טלפונית – חצי שעה של מיקוד וטיפים – 050-7289441

למידע על ליווי אישי בקליניקה או בסקייפ 

Please reload

פרסומים קודמים
Please reload