• Facebook - Grey Circle
  • YouTube - Grey Circle

+972 4 8224749    :פקס

+972 50 7289441     :נייד

מוזמנים ליצור קשר ב:

© מיקה קפטור | עיצוב: מיכל אדרי, מיקה קפטור

ארכיון

Please reload

תגיות

מה יעזור להתמודד עם האכילה הרגשית לאורך זמן?

 

ברור לנו, שכל "פטנט" שעוזר להתמודד ביעילות עם האכילה הרגשית חייב לכלול שני מרכיבים:

האחד: זיהוי "כפתורי ההפעלה" (טריגרים), שמביאים אותנו לאכילה שלא מתוך רעב פיזי;

השני: כלים  המעכבים או המונעים מאיתנו תגובה של האכילה האוטומטית.

אחת הגישות שנמצאו יעילות יחסית היא "קשיבות" (Mindfulness).*

כמו שאר הגישות הטיפוליות (NLP, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ועוד), הקשיבות מטפלת במגוון מצבים מורכבים בחיי האדם. הטיפול באכילה הרגשית הוא רק היבט אחד הממחיש את עקרונות הגישה והכלים שהיא מציעה.

על פי הויקיפדיה:

קְשיבוּת, הידועה גם בשמות מודעות קשובה או מיינדפולנס היא התהליך הפסיכולוגי של הבאת תשומת לב מכוונת ובלתי שיפוטית לחוויות המתרחשות בזמן הווה, ושאפשר לטפחה...

 

 

מהי האכילה המודעת?

זהו אחד הכלים להתמודדות ארוכת טווח עם האכילה רגשית המבוסס על עקרונות הקשיבות.

האכילה המודעת מפתחת את המודעות שלנו להרגלי האכילה ומאפשרת לנו לעשות את העצירה הנדרשת בין "כפתורי ההפעלה" (הטריגרים) שלנו לבין ההתנהגות.

מרבית האכלנים הרגשיים חשים חסרי אונים אל מול התשוקה לאוכל (craving). כשהדחף לאכול עולה בנו, אנחנו חווים מתח עצום הקורא לנו: "לאכול! עכשיו ומיד!"  -

אנחנו הרי למודי ניסיון העבר - ויודעים שכשניסינו להתנגד לדחף - לרוב נכשלנו. 

לכן קל לנו להאמין שאנו פשוט חסרי אופי וכוח רצון.

בפועל, מסתבר שיש לנו יותר כוחות ממה שחשבנו כדי להתמודד עם הדחפים והתשוקות שלנו לאוכל.

 

איך מגייסים כוחות אלה?

באמצעות המודעות להתנהגות שלנו ולרגשות שלנו – מודעות, שמתאפשרת רק כשעוצרים וחווים את רגע ההתרחשות.

 

מה עושים?

- קחו פסק זמן לפני שזורמים עם הדחף:

האכילה הרגשית היא בדרך כלל לא מודעת ואוטומטית. לפעמים אנחנו בולעים חצי פרוסת עוגה או קופסת גלידה עוד לפני שמחשבה כלשהיא עברה בראשנו. אך אם נצליח לעצור ולו לשנייה ברגע שהדחף "תקף" אותנו – נוכל לתת לעצמנו סיכוי לבחור להתנהג אחרת.

אז תשאלו את עצמכם – האם אוכל לדחות את האכילה ב-5 דקות? או לדקה אחת בלבד? אל תאסרו על עצמכם לאכול (כי כל מה שאסור מפתה אותנו כפליים!). פשוט בקשו מעצמכם לחכות כמה דקות.

ובזמן שממתינים, תבדקו מה המצב שלכם – מה אתם חשים? (רעבים/לא רעבים, קר לכם או חם, נעים או לא, אתם יושבים או עומדים, וכיו"ב). מה אתם מרגישים? (כועסים, עצובים, שמחים, משועממים, מתוסכלים, חסרי סבלנות, נרגשים וכו').

גם אם בסופו של דבר, אחרי שעצרתם וחיכיתם, אכלתם את הדבר הזה שכל כך רציתם – זה בסדר! - עשיתם זאת כשאתם מודעים לעצמכם ולמה שקורה בסביבתכם. ואולי, רק אולי, בפעם הבאה תעזרו לעצמכם לבחור בהתנהגות שאינה אכילה.

 

- תקדישו זמן ומאמץ ללמוד לקבל את הרגשות שלכם – גם רגשות קשים ולא נעימים:

למרות שנראה לנו, שהבעיה היא חוסר האונים אל מול האוכל - האכילה הרגשית למעשה נובעת מתחושת חוסר האונים בהתמודדות עם הרגשות שלנו.

כשלא מרגישים שמסוגלים להתמודד עם הרגשות באופן ישיר, אנחנו במקום זאת מנסים להימנע מלחוות אותם על ידי כך שאנחנו אוכלים.

זה מאד מפחיד להרשות לעצמך לחוות רגש לא נעים. לפעמים נדמה לנו, שאם נאפשר לעצמנו להיות עצובים או כועסים – זה יציף אותנו ולעולם לא נצא מזה.

בפועל זה לא כך. כאשר אנחנו לא בולמים או מדכאים את הרגשות שלנו, כאשר אנחנו מרשים לעצמנו לשהות בתוך גל הרגש ששותף אותנו – ככל שקשה או כואב יהיה רגש זה – הוא פשוט הולך ונחלש (מהר יחסית), ובדרך גם משחרר אותנו לעניינים אחרים.

 

לסיכום, חשוב לציין, גם העצירה וההמתנה המודעת, וגם הלמידה לקבל את הרגש ולשהות בתוכו – הם מיומנויות נרכשות – כלומר צריך זמן והתמדה כדי ללמוד לעשות את הדברים באופן הנכון והמתאים לכל אחד.

הדבר נכון לגבי כל גישה שתבחרו להיעזר בה לצורך התמודדות ארוכת הטווח עם האכילה הרגשית.

 

 

* המאמר לא מהווה המלצה לשימוש בגישה טיפולית כלשהי. מובא לצורך היכרות בסיסית עם המושג המיינדפולנס.

 

 המאמר מבוסס על מאמרים מעת: ד"ר ג'. קרומבקרג, מ. סמית, ג'. סגל, ר. סגל (Helpguide.org), medicinenet.com/emotional_eating, ויקיפדיה - קשיבות

 

Please reload

פרסומים קודמים
Please reload